<h1>סמ"ג עשין סימן נ'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
בפרק קמא דכתובות (ב' ע"א, ג' ע"א ותד"ה איכא) יש שני לשונות דרבא, הראשון אומר אין טענת אונס מועלת לבטל את הגט ובלשון שני אומר שמועלת טענת אונס לבטל את הגט, ופסק ר"ח כלשון ראשון דאין אונס בגיטין דכל הסייעתות הבאות ללשון ראשון [הם] קושיות ללשון שני ועל תירוצים דחוקים אין לסמוך, ושלשה עניני אונסין הם ההוא דפרק מי שאחזו (גיטין ע"ג א' ותד"ה איתביה) גבי הרי זה גיטך אם ימות מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט אונס שאינו מצוי כזה אינו גט לכל הלשונות וגם משום פרוצות וצנועות אין שייך לתקן דלעולם לא יסברו שאירע אונס גדול כזה ואונס דפסקיה מברא המצוי לכל הלשונות אינו מבטל דאיבעי ליה לאתנויי אבל באונס דשכיח ולא שכיח בזה נחלקו והלכה כלשון ראשון ועוד אמר בפרק השולח (גיטין ל"ד א') אין אונס בגיטין.
<h2>דף מו:</h2>
תנן בפרק התקבל (גיטין ס"ד ב') נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה רבי יהודה אומר אביה ולא היא. אמר רבי יוחנן בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ג ב') מחלוקת לגירושין אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא ושם מפרש הטעם, וכן הלכה שהרי התורה זכתה שבח נעורים לאביה (כתובות מ"ו ב') וכן סובר רבא אמר רב נחמן בפרק קמא דקדושין (ט' א') כתב לה על הנייר וכו' מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה, דבנערה נמי בעינן דעת אביה בקידושין. והגיה רבינו שלמה נ"ע בפרק האיש מקדש (מ"ג ב' תד"ה תנן) דהוא הדין לקטנה והא דפליגי בנערה להודיעך כחו דרבי יהודה וכן מוכיח בפרק האיש מקדש (מ"ד ב') שאומר שם רב נחמן אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כשיש לה אב ומקשה לו מדתניא קטנה שאמרה לשליח התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט ומתרץ דמדבר כשאין לה אב אבל מתחלה היה סבור שיש לה אב ואעפ"כ כשהגיע גט לידה מגורשת. והלכה כחכמים. בד"א בקטנה שהגיעה לפעוטות שיש לה שבע שנים וכדאמר רבא בפרק התקבל (גיטין ס"ה א') הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה, אבל קודם שהגיעה לפעוטות אם אין לה אב שמת לאחר שנתארסה או [ש]נשאת אינה יכולה להתגרש בשום עניין. אבל [אם] יש לה אב ועדיין היא ארוסה אז אפילו קטנה היא ביותר יכולה להתגרש ע"י אביה לפירוש ר"ת שנאמר בסמוך כדמשמע בפרק חרש וכדמשמע בירושלמי. סוף המשנה (גיטין ס"ד ב') כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש, פירש רבינו שלמה (ד"ה אינה) אף ע"י אביה דהא שוטה היא ואמר רבי יצחק ושלחה מביתו מי שמשלחה מביתו ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת במסכת יבמות פרק חרש (קי"ג ב') עכ"ל, ושם (בגיטין) מפרש איזוהי יודעת לשמור גיטה כל המבחנת בין גיטה לדבר אחר, וכן הלכה. ורבינו יעקב פירש (גיטין שם תד"ה וכל) דע"י אביה מתגרשת אף קודם שהגיעה לפעוטות אע"פ שאינה יודעת לשמור [את] גיטה וכן הורה הלכה למעשה דהא בפרק חרש (שם) מפרש רבי ינאי טעם אחר על השוטה משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה [יצתה זו שאין לה יד לגרש את עצמה] ולפי אותו טעם שוטה שיש לה אב מתגרשת על ידי האב מן התורה שהרי יש לה יד אביה [לקבל גיטה] שהוא כידה דאפילו היא פקחת אביה מקבל את גיטה ומאן דדריש מושלחה אינו חולק כלל על זה אלא שדורש ממקרא אחר ויש ליתן טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת היא שאביה שומרה מלחזור, ובירושלמי פרק חרש (יבמות דף ע"ו א') גרסינן נשתטית לא יוציא דבי רבי ינאי אמרי מפני גרירה פירוש שהיא נגררת אחר כל אדם ונוהגין בה מנהג הפקר רבי זעירא ורב חייא תרווייהו אמרי שאינה יכולה לשמור את גיטה, ואומר שם בירושלמי שלדברי האומר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה אם יש לה אב יכולה לשמור גיטה, משמע דרבי ינאי אוסר לכתחילה בשוטה אף בשיש לה אב ומשום הפקר אבל בקטנה מודה שאין שם הפקר וגם יכולה לשמור את גיטה כשיש לה אב, כאשר בארנו למעלה.
<h2>דף ס:</h2>
וכן גזרו חכמים, בפרק החולץ (יבמות מ"ב א'), שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חברו ואף על פי שהזרע ידוע ממי היא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו, ומינקת שמא יתעכר החלב אם תתעבר (ע"פ רמב"ם גירושין פי"א הכ"ה וע"ש בכס"מ), כמה היא זמן היניקה כ"ד חדש חוץ מיום שנתארסה בו וחוץ מיום שנולד בו (ע"פ הכ"ו שם) כדמסקינן בפרק אע"פ (כתובות ס' א'), כשם שאסור לישא כך אסור ליארס עד אחר זמן זה, אפילו נתנה בנה למניקה או [ש]גמלתו בתוך כ"ד חדש לא תינשא, מת בנה מותרת לינשא ואין חוששין שמא תהרגנו (שם הכ"ז). הרב רבינו שמשון מפלאיז"א היה אומר דגרושה מניקה מותרת לינשא בתוך הזמן הזה מפני שאנו אומרים בפרק אע"פ (שם נ"ט ב') נתגרשה אינו כופה להניק, ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר (שם ס' ב' תד"ה והלכתא ע"ש) מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק כמו שאומר שם (נ"ט ב'). וגם בשאלתות (סימן י"ג) פוסק דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה. ומצאתי בתשובת הגאונים שאינה נקראת מינקת חבירו אם פירשה מלהניקו ונתנתו למניקה ג' חדשים קודם מיתת הבעל.
<h2>דף עט.</h2>
ויש הרבה דברים דאפילו בלא תנאי הוי כאילו התנה כגון שטר מברחת דפרק האשה שנפלו (כתובות ע"ט א') וכן זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דפסקינן בפרק אלמנה ניזונית (שם צ"ז א' ותד"ה זבין ע"ש וברש"י) דהדרי זביני שהדבר ידוע שלאותו צורך שהיו צריכין אז עשו כן והוא שגילה בדעתו שמדוחק מעות היה מוכר, ויש מקומות שאין צריך כפילות כי אם גילוי דעת [ב]אמירה בעלמא ואם לא גילה דעתו באמירה אמרינן דהוי דברים שבלב כי ההיא דפרק האיש מקדש (מ"ט ב' ותו') דזבין נכסי[ה] אדעתא למיסק לארעא דישראל ונאנס ולא עלה ולא פירש בשעת מכירה שמוכר אדעתא למיסק לארעא דישראל אמר רבא מאחר שלא פירש הוו דברים שבלב ואינם דברים אעפ"י שגילה בדעתו דאדעתא למיסק מזבן שהיה מתקן מסע שלו וענייני הדרך. והא דאמרינן בירושלמי דפרק האומר בקידושין (דף ל"ה ב') אמר רבי יוסי ברבי בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן והכא לית ליה ואמר רבי מתניא חומר הוא בעריות, ואומר רבינו יעקב דחומר הוא בעריות לאו דווקא דהא לר"מ בעינן תנאי כפול אפילו במידי דלאו עריות בסוף פרק שבועת העדות (ל"ו ב') ובפרק קמא דנדרים (י"ג ב') אלא כגון שאר דברים שחמורין כעריות כגון קידושין וגירושין ושבועת סוטה דשייך בהן ממון ולא בא אלא להוציא שתויי יין ופרועי ראש שאנו אומרים בהן בפרק שבועת העדות (שם) לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן דהוו איסורא בעלמא ולא ממונא (עי' גיטין ע"ה א' תד"ה לאפוקי).
